פרשת ויגש - שולחן ערוך לנפגע

בשיעור זה למדנו שכשם שלאדם הפוגע יש שו"ע כך גם לאדם הנפגע יש שו"ע: בראש ובראשונה כאשר אדם בא להוכיח את חברו ולהעמידו על טעותו, אל לו להיכנס להסברים ולהרצאות אלא רק להציף את העובדות כמו שהם - "אני יוסף". השלב השני לאחר הצפת העובדות הוא פיוס. חובתו של הנפגע להשתדל כמה שיותר לתת לפוגע שבא להתפייס תחושה טובה. לא לדחות אותו בקש ולומר לו לא היו דברים מעולם, משום שבאופן זה, הפוגע מרגיש שהנפגע לא רוצה כל קשר אתו. אלא חובתו להאיר פנים להראות לו שעל אף שכביכול הייתה כאן פגיעה מכל מקום "האלוקים חשבה לטובה". גם אם הפוגע אומר דברי שקר כדי לצאת פחות אשם, במקום שהפוגע עושה זאת כדי להתקרב ולהשאיר את הסכסוך מאחור חובתו של הנפגע להעמיד פני מאמין ולהתחבר לרצון הפנימי של הפוגע שהוא ההתקרבות. כשם שבפוגע ונפגע צריך הנפגע להתאמץ ולבוא לקראת הפוגע כך כאשר אדם מיטיב עם חברו, עליו לתת למקבל הטובה תחושה טובה בכך שהוא מאפשר לו להשיב טובה תחת טובתו.