מבית המדרש

בפרשה רואים את הערבות הגדולה שיהודה לוקח על בנימין. אחריות ברמה מאוד גבוהה. יהודה יעשה הכל כדי שבנימין יחזור. את הערבות הזאת אנחנו רואים היום בעזה - כל לוחם מוכן למסור נפשו כדי להציל את חברו. הערבות הזאת של יהודה היא מה שגורמת ליעקב לשלוח אותו להקים בית מדרש, כי יעקב רוצה תורה תפילה ומעשים טובים שמושתתים על יסוד הערבות, שנעשים בשביל כלל ישראל ואיש למען רעהו. סדרת שיעוריו של הרב איציק אמיתי במעגל השנה ופרשיות השבוע. הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשפ"ד.

בשו"ע כתוב שגם אדם שבמשך השנה קונה פת ממאפיות של גויים, שימנע מזה בעשרת ימי תשובה. לכאורה מה פשר ההצגה הזאת? על מי אנחנו עובדים? בשיעור הרב מסביר שזה לחזור אל עצמנו, לראות מה השאיפה הכללית, ולכן בעשרת ימי תשובה תחמיר יותר מהרגיל. בכל הדברים. וגם- מה אומר החיי אדם לאדם שאומר "סה"כ אני דוס ומקפיד על המצוות"?

האור החיים הקדוש אומר בפרשתנו פרשת כי תבוא שכשאדם עושה מצווה שבדורות שלפניו לא יכלו לקיים אותה, לא הוא לבדו עושה את המצווה אלא כל אבותיו מהדורות הקודמים שותפים איתו במצווה ועוזרים לו. איך כל זה קשור לחיילים בצוק איתן? ומה אמר להם הרב איציק רגע לפני הכניסה לעזה? הלימוד שמלמדנו האור החיים הקדוש נותן לנו כוח בכל דבר שאנו עושים כיום- מלחמות ישראל, יישוב הארץ, ובמהרה בימינו בניין בית המקדש השבת הסנהדרין ועוד ועוד- לא אנו לבד מקיימים את המצווה אלא דורות שלמים נמצאים איתנו ועוזרים לנו.

בפרשתנו כי תצא מופיעה פרשיית בן סורר ומורה. חז"ל מלמדים אותנו שבן סורר ומורה מעולם לא היה ולא יהיה אלא הוא נכתב כדי לדרוש ולקבל שכר. אז מה אנו יכולים ללמוד ממנו? בשיעור הרב הביא את דבריו המופלאים של השם משמואל, שלומד מבן סורר ומורה את חשיבות הראשית, ההתחלה של כל דבר. איך שאדם פותח את היום / השנה / חיי הנישואין שלו / בר המצווה שלו - כך זה יקרין וימשיך הלאה. בנוסף נשאלת השאלה- מדוע דווקא במקרה של בן סורר ומורה חוששים שלא יעשה תשובה? הרי אפילו לפושעים גדולים יש הזדמנות לחזור בתשובה! על כך עונה השם משמואל תשובה מופלאה. ובנוסף - מה אמר הרוצח מבית הכלא לרב איציק על החיבוק שקיבל ממנו? ומהם העצות שהרב אמר בשיעור לחתנים?

תשעה באב עבר, ועכשיו מגיעה הנחמה: שבע דנחמתא, נחמו נחמו עמי, צריך להתנחם. בשיעור נראה נחמה מכל מיני זוויות: הפיוט לכה דודי שכולו מתוך הפטרות הנחמה, איך אפשר למצוא נחמה בצרה עצמה ואיך כל זה קשור להריסת בתי הכנסת בגוש קטיף תובב"א, אירוע מרכזי בתולדות עמ"י שקרה בשנת תשס"ה חוץ מהגירוש הנורא מגוש קטיף, הנחמה שנאמרה לדורות, פרשיות שבע דנחמתא שאין בהם חטאי עמ"י, ועוד פניני נחמה. השיעור מתוך ספרו של הרב איציק "אוהל מועד" לבין המצרים ותשעה באב, חלק מסדרת ספרי "אוהל מועד" על מועדי ישראל.

בפרשת מסעי מופיע הציווי על ערי מקלט. השיעור עוסק בערי המקלט והרב מבאר צדדים שונים שיש בציווי מיוחד זה. מדוע הרוצח בשגגה צריך להישאר דווקא עד מות הכהן הגדול? מדוע מספר ערי המקלט בעבר הירדן המערבי והמזרחי שווה? הרי רוב עמ"י נמצא בעבר הירדן המערבי! ממה צריך להיזהר כשנכנסים לגור בבית שהיה של גוי רשע? איך היו מסמנים את ערי המקלט? לפי איזה סדר קולטות ערי המקלט את הרוצחים בשגגה? מדוע לעתיד לבוא נצטרך את ערי המקלט ואף להוסיף עוד 3 נוספות? ולמה לפי אחד הפירושים זה קורה דווקא בגלל התקדמות והתעלות עמ"י?

הקשר שלנו לאבותינו ואמותינו הוא קשר חזק וממנו אנו חיים. בשבוע שעבר בברכות בלעם ראינו ברש"י שבלעם רואה את עמ"י מיוסדים ע"י האבות והאמהות, בפרשת השבוע ובעוד פרשות אחרות בתורה יש מקרים שהתורה מקשרת מישהו לאבותיו- "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן". למה לא מספיק לכתוב פנחס? מה מראה לנו התורה בכך? מה הסיבה שבמפקד עמ"י בפרשתנו למשפחת פלוא קוראים הפלואי? מה שיטת יוסף ומה שיטת יהודה בהפצת קדושת ישראל בעולם? ומה אנו לומדים על הקשר בין בנות צלפחד ליוסף הצדיק? שיעור על הקשר העמוק בינינו לבין אבותיו ואמהותיו של כל אחד ואחד ממנו, עד כמה אנו קשורים אליהם, חיים מכוחם, מושפעים מהם וממשיכים את תפקידם בעולם.

בעולם יש הרבה כוחות ואין כוח שהוא רק רע ואין כוח שהוא רק טוב. העבודה שלנו היא ללמוד כיצד לנתב את הכוחות ולהשתמש בכל כוח רק לדברים טובים וחיוביים. איפה רואים את זה בפרשה שלנו? הדיבור יכול להיות טוב מאוד- "אין כוחו אלא בפיו", ויכול להיות רע- בלעם הרשע. חכמה, עושר, מלכות ונבואה יכולים להיות טובים כפי שהשתמשו בהם משה, דוד ושלמה, ויכולים להיות רעים כפי שהשתמשו בהם נבוכדנצר, המן ובלעם. כך עוד כוחות וכשרונות רבים שהכל תלוי לאיפה לוקחים אותם. בנוסף - הקללה שטמונה בברכת בלעם, הדרך בה אדם רוצה ללכת, הפעולה שלא הולכת לאיבוד אפילו כשמדובר בבלעם הרשע, ועוד פנינים מהפרשה.

במדרש רבה אנו רואים הרבה סיבות לחטאו של קורח. פרשת קורח מלמדת אותנו מאוד מאוד על: השפעת השכנות לאנשים רעים, ומנגד - לאנשים טובים, השפעת הדורות שקדמו לאדם - סבותיו, והשפעת הדורות שאחריו - צאצאיו, הבעייתיות שנוצרת מהשוואת האדם לאחרים ואי השמחה בחלקך, רעת הציניות וההתלוצצות, השפעת אשתו של האדם עליו, ונוראותה של המחלוקת שמשפיעה גם על הדורות קדימה. שנזכה להיות ולחיות בסביבה טובה, ולברוח מכל מחלוקת ולשון הרע!

איך אפשר לקום ולהמשיך אחרי חטא נורא כל כך כחטא המרגלים? אם נתבונן בהמשך הפרשה ובפרשות הבאות נראה כל מיני דברים שרומזים לחטא המרגלים ולחטא המעפילים ובאים כתיקון להם. נראה באיזו דרך פלאית המנחות שבבית המקדש, הביכורים שאדם מביא למקדש ועוד עניינים, מתקנים את חטא המרגלים וחטא המעפילים ואיזה רמז לחטא טמון בהם. בנוסף, איך המעפילים שבתקופת קום המדינה תיקנו את חטא המעפילים שבפרשתנו? עד כמה חמורה מסירת שטחים מארץ הקודש ובזכות מי הגיע לכלב הכוח להסות את העם ולהגיד בצורה ברורה "טובה הארץ מאוד מאוד".

הרב מדבר בשיעור על חשיבות ומעלת העבודה הסיזיפית, היומיומית, המתמשכת והלא מרשימה, ביחס לעבודה או פעולה מרשימה אך חד פעמית. תפקידו של אהרן בהטבת הנרות מול קרבנות הנשיאים, תפקידו של שבט דן כמאסף לכל המחנות, עבודת התצפיתניות בצה"ל, ה"קאפו" בשואה והשוטרים במצרים, תפילתו של משה רבינו על צרעת מרים, קרבן התמיד שגדול יותר מ"ואהבת לרקעך כמוך ומ"שמע ישראל" וכו' מלמדים אותנו בדיוק את העיקרון החשוב הזה. ההתמדה והקביעות גדולים וחשובים ממעשה גדול חד פעמי.

למשפחות רבות יש בבית תמונה מהחתונה של ההורים, מדוע? כדי להזכיר את האהבה שביניהם. חג שבועות הוא יום החתונה של הקב"ה עם ישראל בשיעור הרב הביא מדרשים ומקורות המדברים על מתן תורה כחתונתם של הקב"ה עם עמ"י, ומראים לנו המדרשים כיצד מנהגים רבים שיש היום בחתונות הם בעצם דברים שקרו בהר סיני, עד כדי כך שקובע התשב"ץ שאת כל המנהגים של חתן וכלה אנו למדים ממתן תורה. ועוד מקורות רבים בנושא החתונה של הקב"ה איתנו עם ישראל, עד כמה זאת ממש חתונה לכל דבר. אשרינו עם ישראל שזכינו בחתן כמו הקב"ה! ומזל טוב לעם ישראל שחוגג בחג שבועות הבעל"ט את יום נישואיו ה3,335 עם הקב"ה!

הגמרא כותבת על ימי שמחה בגלל נצחונם של חז"ל על הבייתוסים והצדוקים. הצדוקים חלקו על חז"ל ואמרו שקרבן ציבור יכול לבוא ע"י היחיד, והבייתוסים חלקו על חז"ל בעניין "ממחרת השבת" ואמרו שקצירת העומר לא דוחה את השבת. הרב קוק זצ"ל כותב מכתב לאנשי היישוב החדש והישן ומדגיש את החשיבות בשמירת המסורת. במכתב הרב כותב על המחלוקות של חז"ל עם הבייתוסים והצדוקים, ואומר שאנחנו צריכים ללמוד מהן 2 נקודות חשובות: 1. יש להתחזק בעבודת הכלל ולהבין שדברים ציבוריים ולאומיים לא יכולים להתנהל על ידי היחיד. 2. צריך להבין ולהכיר את הקדושה שיש בעבודת החקלאות בא"י.

מצוות השמיטה והיובל מלמדות אותנו ששום דבר לא שייך לנו אלא הכל שייך לריבונו של עולם. מצוות מחצית השקל ממחישה לנו שכל אחד מאיתנו הוא רק חצי, המצטרף לחבירו ותלוי בו. גם מצוות הצדקה וההלוואה מראות לנו שהכסף לא שייך לנו אלא נמצא אצלנו רק כתחנת מעבר על מנת שנעביר אותו הלאה למי שצריך. "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו". העשיר לא מחזיק את העני אלא מחזיק בעני ונתמך בו. העני נותן לעשיר יותר ממה שהוא מקבל ממנו. הרבה מעלות לצדקה, אך הגבוהה מכולן היא לעזור לעני לצאת מהמצב שהוא צריך עזרה ולעזור לו להתחיל לעמוד בכוחות עצמו. הרב מספר סיפור אישי על עני שנתן לו מטבע כדי שאם הוא יפגוש עני - שיהיה לו מה לתת... בסוף השיעור הרב מדבר על איסור ריבית ועל הלימוד ממנו - לא לתת לכסף לעבוד במקומנו, אלא לצאת ולעבוד בעצמנו. גם אם זכינו בלוטו - להמשיך להנות מיגיע כפינו.

היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך: "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום..." מה המשמעות של הברכה הזאת? מה העניין לברך על ראשית הפריחה, כשעוד אין שום פרי על העץ? חשוב לזכור לברך גם על הדברים הקטנים שבדרך, על השלבים המקדימים, עוד לפני שהטוב הגדול והאידיאלי מגיע. "ברוך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". מהי בינתו המיוחדת של התרנגול? הרי כל החיות יודעות להבדיל בין היום והלילה! לתרנגול יש בינה מיוחדת להבחין בבוקר המתקרב עוד לפני שיש לכך סימנים שניתן לראות בפועל. הגלות משולה ללילה. יש גדולים המסוגלים להבחין בהתקרבות הגאולה עוד לפני שכולם שמים לב לזה. מה העניין לברך ברכת האילנות דווקא בא' בניסן? ב-א' בניסן נברא אדם הראשון, ובאותו יום הוא גם אמר: "האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל", ואומר רש"י: "כאן כפר בטובה". בתאריך הזה אנו מתקנים את כפיות הטובה הזאת, גם כן על ידי עצים, ומברכים את הקב"ה "שלא חיסר בעולמו כלום". ומה המעלה הגדולה של הימים שלפני פסח?

על מה בכה הרצ"יה בעת הכרזת האומות המאוחדות? ועל מה בכה האדמו"ר מסלונים במלחמת העצמאות? ומה אנחנו לומדים מהם?

מהו השלום? האם הוא מיגור המריבה והפסקת המלחמה או שמא דבר גדול מזה? לכאורה חשבנו שהשלום בא לתאר מצב של עצירת התקוטטות או יצירת הסכמה בין הניצים. מתוך המקורות אנחנו רואים שה"שלום" הוא המציאות השלמה והמתוקנת. מצב של שלמות.

גם בימינו אומר החיד"א שיש להרבות בשמחה קצת, כי קדוש היום, מדוע? מה מיוחד ביום הזה? גם בימינו כשאין בית מקדש?