פרשת שמיני - שיהיו פיו ולבו שוים

טהרה אמתית היא טהרה שמתחילה מהפנים ומתבטאת בחוץ. מציאות של "טהרה" חיצונית וטומאה פנימית לא רק שאין ל"טהרה" החיצונית כל משמעות אלא היא יותר גרועה מטמא גמור. פעמים רבות האדם לא מודע לסתירה בין הפנים לחוץ וגם אם בתחום מסוים המודעות קיימת, יתכן שבתחום אחר היא נעדרת. טבע האדם לא להיות מודע לנגעי עצמו אבל בהחלט להיות מודע ל"נגעי" חברו, אך על האדם לדעת שכל מום שהוא מוצא בזולתו קיים גם אצלו, שהרי "כל הפוסל במומו פוסל". ככל שאנו מרבים לראות מום אצל זולתנו עלינו לדעת שגם אצלנו גדולה הסתירה בין הפנים לחוץ. הקושי של האדם לראות את נגעי עצמו נובע מכך "שאדם קרוב אצל עצמו וככל שהקרבה גדולה כך גדול גם הלימוד זכות על עצמנו. הקרבה של האדם אל עצמו נובעת מכך שהאדם הוא יצור אנוכי. האנוכיות הינה תכונה טבעית ואין שום ציפייה מהאדם לבטל אותה ולגרש אותה, כל הציפייה מהאדם הוא להשתמש באנוכיות הזו לדברים חיובים ולהתעלות בעבודת ה'. כאשר האדם משתמש באנוכיות בצורה נכונה הוא מתעסק עם עצמו, הוא מתעסק ביחס שבינו לבין הבורא וכלל לא מתעסק עם זולתו כמו שמצינו אצל גדולי האומה משה ואהרן שתמיד בחנו את הדברים בינם לבין הבורא גם כשבקלות ניתן היה לתלות את הקלקלה באחרים.