תשטוף אתה!

שאלה

שלום כבוד הרב,
לפעמים אני מרגישה מיואשת, מפני שכל כמה ימים אני מגיעה לעימות עם בעלי על דברים פעוטים, כמו למשל, כשאני מבקשת ממנו שישטוף כלים, והוא עונה לי ש"הוא לא שוטף כלים" כי מצידו, נאכל כל יום רק גבינה וירקות, בלי לבשל ובלי ללכלך סירים וכדומה. אני כועסת ומתפרצת ובסופו של דבר גם שוטפת את הכלים וגם עצבנית. יש עוד כמה פרטים דומים. האם לעמוד על כך שישטוף כלים, או לוותר?

תשובה

שלום. בעל ואשה, לעולם שונים איש מרעהו בדעותיהם. ודאי לכל אחד מכן , יש ציור דמיוני כיצד צריך ביתכם להיראות. כאשה את מצפה שיהיה אוכל מבושל, ולא יאכלו בשיגרה בכלים חד פעמיים אלא בכלים נאים שיכבדו את ביתכם. מאידך, הנה הבאת השקפתו של בעלך על הבית, ולטעמו, אין צורך לבשל, ואפשר לאכול באופן שלא יתעסקו עם שטיפת כלים.

לכתחילה, אם בעלך היה פונה בשאלה, הייתי אומר לו שאני מוקיר ומעריך את השקפתו, אבל חכמים מספרים על רבי יוסי שאמר: "מעולם לא קראתי לאשתי- אשתי, אלא ביתי". ענייני הבית נקבעים על ידי עקרת הבית. ולכן, גם אם לדעת הבעל אין צורך בשטיפת כלים, האשה היא הקובעת, ואם היא מבשלת, הבעל צריך לשטוף את הכלים, גם בניגוד לדעת עצמו. אולם, מאחר ולא בעלך פונה בשאלה, אלא את, לך אני אומר, שמנהגי הבית נקבעים בחלקם, על ידי מידת הלחץ של הבעל או של האשה בתגובה לנוהל מסוים. הנה ביחס לנוהל שטיפת כלים בבית, האשה וודאי "לחוצה" שיסייעו לה בשטיפה, והיא לא תישאר בודדה במערכה מול הכלים הנערמים. את הלחץ היא מעבירה לבעלה, בדרישה שישתף פעולה. אולם, לפעמים גם הבעל "נלחץ" מהמחשבה על שטיפת כלים, הרי שנוצר כאן לחץ מול לחץ.

הדרך הנכונה היא, לשבת איש מול רעהו, בשיחה של הבהרת עמדות, בהתחשבות איש ברצונו של הזולת, ומתוך כך להגיע להחלטה משותפת. אולם, לעיתים, כאשר אין את יישוב הדעת והסבלנות לדון בכל פרט, צריך לבדוק מי לחוץ יותר. במקרה שלך, אם לדעתך עוד כמה פעמים של לחץ מצידך, יניעו את בעלך לשינוי בעמדתו, יש טעם שתמשיכי לבקש ממנו לסייע בשטיפה. אולם, אם לדעתך ולפי הנסיון שלך, אין סיכוי להזיז את בעלך מעמדתו, משמע שמידת ה"לחץ" שלו גוברת, ואת חייבת לנהוג בחכמה, ולמצוא פתרונות אחרים.

הנושא של שטיפת כלים, כמובן, הוא רק דוגמא אחת לבעיה היכולה להתעורר, וממנה אפשר ללמוד על נקודות דומות. העקרון אשר אליו צריך לשאוף הוא, לא להעמיד כח מול כח, לחץ מול לחץ ו"כל דאלים גבר", אלא מי באמת בפנימיותו קשה לו יותר להסכים לרצון רעהו. אם יתברר לך שלבעלך קשה יותר להתרגל במחשבתו, לכיוון שאת מעוניינת בו, תוכלי להוריד את כל המתח שיש ביניכם על רקע זה, ולהבין, שבעלך לא עושה זאת מתוך רוע לב, אלא מתוך קושי להסתגל למחשבה אחרת.

וכאן אנו יכולים לעבור לשלב נוסף: לאחר שתרגישי שאין לך הקפדה על בעלך, תוכלי לשבת מולו, בניחותא, בלי עצבנות, ולשוחח שוב ברגיעה על הנושא שהטריד אותך קודם לכן, כאשר המתח אצלך ירד, גם בעלך יחוש בכך, וגם הוא יהיה רגוע, לשקול יחד, מתוך אהבה וקשר אמיתי, לראות את טובת הבית ומשפחה, וכך תגיעו שניכם למסקנה משותפת, מבלי שאחד ירגיש מנצח, ורעהו ירגיש מנוצח, כי בבית- המשפחה היא המנצחת.