פרשת מטות - טהרת הנפש

בפרשתינו לאחר הניצחון על המדיינים מופיע דין טומאת כלים וטהרתם.
אנו רואים שדין כלי מתכות שונה מדין כלי חרס.
כלי מתכות נטמאים רק במגע עם הכלי, הן בנגיעה בתוכו של הכלי והן בנגיעה מחוצה לו. והם נטהרים על ידי הגעלה או ליבון.
כלי חרס נטמאים אפילו באוויר הכלי, ללא מגע כלל. ובמגע הם נטמאים רק בנגיעה פנימית ולא חיצונית. ואין להם טהרה כלל אלא בשבירה.
כל כלי, עם קולתו וחומרתו בצידו.

מסביר הרבי מקוצק:
העיקר בכלי חרס הוא מה שיש בתוכו, אך לכלי עצמו אין חשיבות כלל. וההיפך בכלי מתכות, שם הכלי עצמו חשוב יותר ממה שהוא מכיל בקירבו.
היהודי הוא בבחינת כלי חרס, שעיקרו נמצא במה שהוא מכיל בתוכו פנימה.
על כן, הוא נטמא אפילו באוויר הכלי או במגע פנימי אבל לא במגע חיצוני.
להבדיל אצל הגוי, בחינת כלי מתכות, עיקרו הגוף החיצוני. על כן, אף נגיעה חיצונית מטמאת אותו אבל אין הוא מטמא באווירו, שכן אין ערך לפנימיותו.
אצל הגוי, הכל חיצוני! לכן, גם טהרתו יותר פשוטה וקלה, די בהגעלה או ליבון לטהרו.
אבל אצל היהודי כל מה שנכנס בו, חודר פנימה ונחקק בנפשו. "יהודי שואף כל דבר לריאות", על כן, אין לו תקנה בהגעלה או ליבון אלא רק בשבירה, שבירת הלב- שבירת פנימיות נפשו. שנזכה.