פרשת כי תבוא - פיו וליבו שווים

רבות הננו עוסקים בפער שבין הגלוי לבין הנסתר. "נזם זהב באף חזיר, אשה יפה וסרת טעם". יופי חיצוני לא תמיד תואם את המצב הפנימי. כאשר נוצר אדם הראשון בגן עדן, היה בלא "לבושים". רק לאחר החטא, נזקק ללבוש. אך גם לבוש יפה לעיתים מכסה ומעלים. בגד, אולי לשון בגידה.
מעיל, אולי לשון מעילה. השאיפה היא, להשוות בין החוץ לבין הפנים. רבן גמליאל בהיותו נשיא, לא הכניס לבית המדרש אלא תלמיד ש"תוכו כברו". המדבר אחד בפה ואחד בלב, מגונה ביותר.

עם הכניסה לארץ, עומדים ישראל על הר גריזים ועל הר עיבל, ומאזינים לדברי הלויים, הפותחים בברכה כלפי הר גריזים ובקללה כלפי הר עיבל.
תרי"ג מצוות נצטוו ישראל בהר סיני, ארבעים שנה לפני העמידה על ההרים הללו, מה עוד יש להוסיף על המצוות? מדוע מצווה הקב"ה בפי משה רבינו, להשמיע עוד אחד עשר ברכות, וכמותם גם ארורים.
בבחינה נכונה הננו מוצאים שכל הברכות והקללות הללו מתייחסות להשוואות החוץ והפנים, הנגלה והנסתר. ארור אשר יעשה פסל ושם בסתר. כלפי חוץ הוא עובד ה', אבל בסתר, עובד לפסל. מקלה אביו ואמו, פנימה, במשפחה, כלפי חוץ הוא אדם הגון ומכובד, אבל בבית, מבזה אביו ואמו.
כך גם משיג גבול רעהו, שכלפי חוץ אינו גזלן, אלא בסתר רק מסיט את גבולו ומרחיבו על חשבון רעהו. כך גם משגה עור בדרך, שאינו פוגע בפיכחים, אלא בעיור חסר ישע. וכן גם שאר הארורים, וכמובן הברכות.

הברכה האחרונה היא: ברוך אשר יקים את דברי התורה.
הקמת דברי התורה משמעותה חורגת מעבר לקיום כל המצוות.
עניינה, לעבוד עבודת ה' אמיתית, כאשר פיו וליבו שווים באמונה בקב"ה, ומתוך אמונת הלב באה שמירת כל המצוות.
בימים אלה של חודש אלול, לקראת עשרת ימי תשובה, אין לנו הכנה טובה מזו: לתקן עצמנו, תיקון פנימי מחשבתי ואמוני, ומתוכו התיקון החיצוני.
עם שלמות כזו נוכל להתייצב לפני הקב"ה בתפילה ובבקשה, לזכות לשנה טובה ומבורכת, לנו ולכל ישראל.