חינוך לעזרה בבית

שאלה

שלום הרב,
יש לנו ילדים קטנים, והשאלה לא כ"כ רלוונטית לגילאים האלה. אבל החלטתי בכל זאת לשאול. אני רואה סביבי שני דגמים של משפחות. יש משפחה שכל הילדים שותפים בעבודות הבית, נקיון, מכולת, בישול ואפיה, הכנות לשבת וכד'. ויש משפחות שהכל מוטל על כתפי האמא, והילדים "עושים טובה" כאשר הם שוטפים את הצלחת שלהם. נפשי יוצאת לזכות למשפחה בדגם הראשון, ולא רק בגלל אנוכיות שלי, להקל מעלי. נראה לי שזה דגם נכון. הייתי רוצה להתחיל מעכשיו, כשהילדים קטנים, לבנות כך את המשפחה.

תשובה

איזהו חכם? הרואה את הנולד! וסוף מעשה במחשבה תחילה. תבורכי על החשיבה לטווח ארוך, ועל הרצון לבנות בית אידיאלי. אין ספק שכאשר מתחילים מוקדם הכל נראה אחרת.

אחד הכללים שלנו בבניית כל מערכת היא, להציב אידיאל גדול, ולרתום אנשים לאידיאל זה. אולם, כל אידיאל גדול חייב להיות מלווה ביצירת טוב גם לנפשות הפועלות. למשל: אם מרימים על נס את אידיאל ההתיישבות בארץ ישראל, בעיירות הפיתוח או בגרעינים תורניים, אי אפשר לקרוא לאנשים להתייצב לדגל, מבלי לדאוג שגם להם יהיה טוב, ולא רק התממשות האידיאל. משפחה העוברת לעיירת פיתוח, צריכה לדעת שהיא מרוויחה שם משהו, רווח רוחני או רווח כלכלי. אנו מוצאים הלכה בפיקוח נפש, אם חלילה נופל תינוק לים בשבת, ועל החוף עומד דייג, כאשר לידו רשתות דייג, אנו מצווים את הדייג להשליך רשת המימה, להציל את התינוק אע"פ שעמו ניצודים גם דגים (שו"ע או"ח, שכ"ח, י"ג). האידיאל של הצלת נפשות בא עם רווח פרטי של הדייג.

גם בחינוך הילדים, יש אידיאל גדול בבית המתפקד כראוי, אמא מנצחת על מלאכות הבית, וכל הילדים סביבה ככוורת דבורים. לשם כך צריך להכשיר את הקרקע, ע"י אוירה מתאימה, ולהתכוון גם לתועלת לילדים, ולא רק לבית ולמשפחה.

הכשרת האוירה באה ע"י אמון ואהבה לילדים. זו המעטפת השורה בבית, כאשר כל הילדים, גם אלה שהם "ילדים טובים", משתדלים למלא רצון ההורים, וגם הילדים המנסים לייצר מאבקים, לעשות "דוקא" וכד', כולם זוכים ליחס של אהבה ואמון, מתוך הבנה ברורה, שרצונם הוא לקבל תשומת לב מההורים, אלה, בדרך של עשיית טוב, ואלה, בדרך של "מלחמה" נגד ההורים.

בנוסף, להבין שעבודות הבית שייכות לכל המשפחה. אמא איננה משרתת או חלילה שפחה, שתפקידה לארגן את הבית, לכבס, לבשל, לשטוף כלים וכד'. זו זכות לילדים כאשר הם שותפים בחיי הבית. המטלות שאמא נותנת להם, גורמות להם שמחה, והרגשה שגם הם "גדולים" ויכולים להשתלב בעשייה במשפחה.

והמחשבה הנוספת החייבת להתלוות לדרך זו, היא מחשבה, שעבור הילדים זהו נכס, להכיר ולדעת לעשות את עבודות הבית. הבנות, כאשר תינשאנה, תדענה לבשל, לאפות, לתכנן סעודה לשבת וכד'. וגם הבנים ידעו לשטוף את הבית, לשטוף כלים, לכבס, לגהץ וכד'. כאשר יתבגרו ויהיו לאנשים, הם ירויחו מכך.

לכן, כאמא טובה, בני נכון את ההשקפה על המשפחה, ומכאן הדרך פתוחה להצלחה בהשגת המטרה.