פרשת מצורע ושבת הגדול - כח הדיבור

המצורע מביא לקרבן שתי ציפורים כדי להורות שפטפוט ללא תועלת יביא את האדם לדבר דברים אסורים. על אף שבפטפוט כשלעצמו אין איסור מכל מקום על האדם לדעת שכאשר הוא מדבר דיבור סתמי בהכרח שיבוא גם לדבר דברים אסורים. מעלתו של האדם על פני שאר בעה"ח הוא ב"רוח ממללא", בכוח הדיבור. כוח הדיבור הוא כוח אלוקי שניתן לאדם בשעת היצירה ומשום כך כוחו של הדיבור גדול מאד. משום שכוח זה הוא כוח אלוקי וכיון שכך חובתו של האדם לשמור על דיבור טהור ולא להוציא דבר מגונה מפיו - ככל שהאדם יקפיד על דיבור טהור כך מעלתו תהיה גדולה יותר. הדיבור, מתוקף היותו כוח אלוקי, יש לו השפעה גדולה, לטוב ולמוטב. משום כך כל החלומות הולכים אחר הפה וכל אמירה ואמירה של האדם יש בה משמעות וביטוי ממשי במציאות. משום כך עלינו להיזהר שלא להיכשל בדיבורנו, וככל שנרבה לדבר טוב על עצמנו, על זולתנו, על נשותינו, על ילדינו, על שכנינו וכו' - כך נראה שהמציאות והסביבה טובים אלינו.