פרשת בהר - שמיטה ויובל-השיבה לעצמנו

מצוות השמיטה באה להשריש בנו את מידת האמונה והבטחון. התנהגות הבורא עם הבוטח הוא לפי ערך הבטחון של האדם. בטחון אינה סתירה לעשייה. במצוות השמיטה נצטונו לעבוד שש שנים ולשבות רק בשנה השביעית. אולם חובתו של האדם לדעת ששנות העשייה יונקות מהשנה השביעית ולא השנה השביעית יונקות מששת שנות העשייה. החקלאיים הם בעלי אמנה וכשם שבזכותם יורד שפע של גשמים לעולם כך בכח בטחונם הם מורידים שפע של רוח ביטחון לעולם וכדי לזכות ולקבל התעוררות מרוח זו חובתנו לתמוך ולעודד את אותם חקלאיים ששובתים ממלאכה בשנת השמיטה. לאחר שבע שנות שמיטה בהם התמלאנו באמונה ובטחון באה שנת היובל. שנה בה האדם מובל אל השורש שלו, שנה בה האדם מסיר מעליו את כל הקליפות והלכלוכים שהצטברו במהלך השנים. החזרה אל השורש אינה רק במובן הרוחני אלא גם במובן הפיזי, האדם חוזר אל מקומו הראוי בארץ "ושבתם איש אל אחוזתו" ומתוך המקום הפיזי הראוי לו הוא מברר את השורש הרוחני שלו. ברור זה יכול להיעשות אך ורק בארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה.